יתרונות וחסרונות בסיכום אנאלוגי

פורסם בתאריך:4 במאי 2011 נושאים: טיפ ההקלטה השבועי

רבים מתייחסים למיקס כהגבהה והנמכה של ערוצים שונים אחד ביחס לשני. העניין הוא שיש דברים קטנים שיכולים להוסיף או לגרוע במידה רבה. סיכום המיקס הוא עניין חשוב היות וזה השלב הסופי שבו האינפורמציה הסופית מתועדת.
כיום בעידן הדיגיטלי, הערוצים מסוכמים ע"י אלגוריתם בערוץ ה "STERO OUT", לעומת זאת בעולם האנאלוגי – בקונסולה למשל, הסאונד הוא סיכום הסיגנל החשמלי ע"י פרה-אמפ מסכם בערוץ "המסטר". היתרון בעולם האנאלוגי הוא שהסיכום לא נעשה ע"י חישוב מתמטי אלא ע"י סיכום הסיגנלים החשמליים – כלומר מה שאתה שומע תוך כדי המיקס הוא מה שאתה מקבל היות והמיקס עובר "פיזית" דרך ה MASTER BUS, בעוד שבעולם הדיגיטלי המחשב מבצע חישובים מתמטיים בכל רגע נתון – אלא שכאן המשתמש "סומך" על המחשב שיעשה חישוב מדוייק ומהיימן או במילים אחרות – שהאלגוריתם המסכם של קיובייס או פרוטולס בנוי ללא טעויות. מעבר לכך, סיכום בתוך התוכנה  מכריח את המשתמש להעביר את כל המיקס דרך יציאה אחת – דבר המגביל מאוד את ה HEAD ROOM של המיקס.
מצד שני, כשאין לך קונסולה שעולה מאה וחמישים אלף דולר (המצב הנתון ב 90% מהמקרים), כדאי לחשוב פעמיים אם תרצה להעביר את המיקס שלך דרך רכיבים זולים עם אחוזי עיוות גבוהים שרק יקלקלו ויוסיפו דיסטורשן (לא יפה במיוחד) למיקס.
אחד הפתרונות הוא סיכום אנאלוגי למיקס. איך זה מתבצע? פשוט מעבירים את היציאות האנאלוגיות של כרטיס הקול דרך קופסת ניתוב פאסיבית בעלת 16/32/48 כניסות ושתי יציאות. דרך שתי היציאות המסוכמות ניתן לעבור דרך פרה-אמפ איכותי שיצבע את המיקס וייתן לו את ה "דבק" האנאלוגי. את היציאות של הפראמפ מחזירים להקלטה לתוך מחשב.

 יתרונות וחסרונות בסיכום אנאלוגי
שיטה זו, של סיכום אנאלוגי היא מצויינת היות והיא יכולה להעניק סאונד אנאלוגי יקר לערוצים שהוקלטו בפרוטולס.
לעומת זאת, החסרון בשיטה זאת הוא שמאבדים "דורות". החומר המקורי עבר דגימה ע"י הממירים של כרטיס הקול בעת שהוקלט, בפעם השניה דגימה מחודשת ע"י המרת הסינגנל לאנאלוג ביציאה מכרטיס הקול אל קופסת הניתוב ובפעם השלישית בהקלטה המחודשת  של סיכום המיקס בהמרה נוספת למדיום הדיגיטלי.

תיקוני שירה

פורסם בתאריך:28 באפריל 2011 נושאים: טיפ ההקלטה השבועי

היי, היום אני אשמח לחלוק איתכם קצת מהתובנות שלי בנושא קצת שנוי במחלוקת והוא כל השימוש בתוכנות ה"טיונינג" למיניהן כגון AUTO TUNE, MELODYNE וכד'.
הנושא של כיווני השירה נעשה כל כך נפוץ בשנים האחרונות, עם התפתחות האלגוריתמים של התוכנות, עד כי זה פשוט נהפך לשלב בהפקה – ממש כמו מיקס או מאסטרינג.
רבים טוענים כי יש טעם לפגם בכל הקשור לתחום הזה היות והתוכנות הללו דוחקות את מקומו של הזמר המבצע
ה "קלאסי" – כזה ש "תופר" שיר בטייק וחצי לכל היותר. מצד אחד זה נכון אך מצד שני, השאיפה לשלמות ללא דופי בעולם הפופ של היום מתאפיין באפס סובלנות לכל סטייה של כמה סנטים, ממש כמו הפוטושופ הרצחני (ג'ק המרטש) של עולם האופנה. כשזו נהיית דרישה בשוק ההפקה, גם מפיקים וטכנאים המתנגדים לגישה הזו, נאלצים לעיתים קרובות להיכנע ולכוון הכל.
אך בכל זאת, איך ניתן להישאר עם טייק שירה טבעי מבלי לקבל את "אפקט הרובוט" או "אפקט SHER". לשם כך, דרושה עבודה כירורגית. מי שחושב, שניתן לשים פלאג של AUTOTUNE על ערוץ השירה ולשכוח מבעיות הכיוון בשירה, טועה ובגדול. הנה כמה צעדים שיובילו אתכם לטייק "טבעי" ככל האפשר:

1. שימוש מינימלי בתוכנות. 

קודם כל, הגישה הבריאה ביותר היא לנסות ולהימנע ככל הניתן מהתוכנה ולחבר מקטעים מטייקים שונים שבהם
"הקסם" קורה. טייק שירה טוב ומכוון מטבעו תמיד עדיף על כיוון אלגוריתמי.

2. תוכנה  

כדי להוציא תוצאה טובה מכל תוכנה (או מחשב), צריך את האדם שיפעיל אותה כראוי ויוציא ממנה את המקסימום. אם ניקח למשל תוכנה כגון מלודיין וניישר את הזמר על ה "גריד" שהתוכנה מציאה לנו באופן אוטומטי נקבל תוצאה לא טובה היות והקול שלנו לא מורכב רק מ "פונדמנטל" (צליל ייסוד – שורש). למשל כשאנו שרים את הצליל דו מתווספים לדו הזה צלילים עליים (OVERTONES) כגון הצליל "סול" ו "מי" ועוד כמה וכמה צלילים – לכן עבודה עם אוזן היא הדבר הנכון ביותר. יכול להיות שהזמר פתח את הפה בצורה מסויימת שגרמה לאובר טונים להתנהג באופן כזה שגם אם הצליל הייסודי מכוון נכון, שאר האובר טונים נותנים תחושה אחרת – בקיצור על תעבדו עם העיניים אלא עם האזניים.

שימוש ב FORMANT - פורמנט הוא בעצם נקודות השיא בתוך הספקטרום של הצליל (גונר פאנט, 1960). למעשה נקודות שיא אלו לא קשורות ממש לפונדמנטל עצמו. בתרגום חופשי ומעשי, לעיתים הרמת ה FORMANT בתוכנת המלודיין תאפשר תחושה של צליל מכוון גם עם צליל הייסוד לא נמצא על ה"גריד". 

"יישור" צליל – בתוכנות כגון מלודיין או וארי-אודיו, קיים אלגוריתם המיישר את הצליל – פותר הרבה בעיות 
של תמיכה אצל זמרים – בעיות הגורמות לצליל לא יציב. חשוב להשתמש באופן נקודתי ולא מוגזם על מנת שלא לעוות את הפרייזינג עד כדי אפקט "רובוטי" מלאכותי.
 
חיתוך ועריכה  
לפעמים קורה שחלק מפראזה נשמע טוב וחלק אחר מזוייף. לפעמים זה יכול לקרות אפילו בתוך מילה ובמקרה כזה חייבים להפריד את חלקי המילה השונים ע"י חיתוך הגל וכיוונון של כל חלק מהמילה לפי הצורך שלו – אם זה ע"י גרירה לכיוון הגריד, יישור הצליל או  מתיחת הפורמנט. חיתוך ועריכה נדרשים במקומות בהם יש פיץ' גבוה בחלק מהמילה ופיץ' נמוך בחלקה האחר. אם אנסה ליישר את זה, אני בעצם אאלץ את החלק הגבוה להתיישר מטה ובכך לגרום לאפקט המלאכותי הזה שציינתי קודם. רק ע"י חיתוך מבוקר במקומות החיבור שבין העלייה לירידה ניתן להשפיע על כל חלק בנפרד ולשמור על תצורת ה "פרייזינג" הטבעית ביותר.
(ניתן לראות את זה לפי תצורת גובה הצליל המוצגת בתוכנה – הקווים העולים ויורדים בתוך ומחוץ לגלי הקול בתמונה המצורפת של תוכנת המלודיין) 

 תיקוני שירה

מקרופון יקר להקלטת שירה?

פורסם בתאריך:18 באפריל 2011 נושאים: טיפ ההקלטה השבועי

כשחושבים על הקלטת שירה, קל נורא לשקוע בחזיונות על כוכבת פופ שרה לתוך קונדנסר יוקרתי ומפואר. לא שזה תלוש מהמציאות…כוכבי פופ עם מקרופונים יוקרתיים הם שילוב שבד"כ עובד יפה :)
המציאות לעומת זאת, קצת יותר מורכבת. מקרופון על זמר הוא כמו בגד על דוגמנית.

טכנאי טוב הוא סוג של מעצב אופנה …:)    מקרופון יקר להקלטת שירה?
התאמת מקרופון לזמר היא אומנות שרבים מתעלמים ממנה. כפי שיש בגדים (יפים ויקרים ככל שיהיו) שלא יתאימו לדוגמנית מסויימת מסויימת, כך גם בעולם המקרופונים. העובדה שיש בידי NEUMAN U47, לא מבטיחה לי סאונד מחמיא לזמר/ת המוקלטים. מקרופונים בנויים מרכיבים אלקטרוניים – חלקם מבוססי טרנזיסטור / חלקם מבוססי מנורה – בכל אופן, רכיבים אלו מייצרים "צבע" מסויים שלא מתאים לכל זמר. פעמים רבות מצאתי עצמי מעדיף TLM 103 על פני U87! נשמע לכם הזוי? ממש לא! קחו למשל את שני המקרופונים האלו: שניהם בעלי אותה דיאפרגמה! ההבדל היחידי (והמשמעותי) הוא של TLM אין שנאי (כשמו כן הוא TRANSFORMER LESS MICROPHONE) – כפי שרשי התיבות מרמזות  – לעומת ה U87 שנחשב הרבה יותר יוקרתי בשל הסאונד החם יותר שיוצר השנאי שלו. כשמגיעה אליי זמרת בעלת קול "אלט" – אבחר בד"כ ב TLM 103 ולא ב U87. הדבר הזה שיוצר את "החום" של ה U87, יוצר לכלוך במקרה של זמרת "אלט" שמימלא מייצרת הרבה תדרים בטווח שבין 200 ל 400 הרץ. ה TLM 103 "הרזה" ו "הבהיר" מהווה בן זוג "משלים" לזמרת שכזו. בחירה נוספת של מקרופון לזמרת אלט תהיה למשל ה BLUE BOTTLE  – מקרופון יחסית "ברייטי" – שאני לא כל כך אוהב – אבל עושה עבודה לא רעה על זמרות אלט.  מקרופון יקר להקלטת שירה?
עוד שיקול בבחירת מקרופון הוא העניין הסגנוני. יש תקליטים שלמים שהוקלטו עם SM57 על השירה ונשמעו מדהים. רוק ומטאל עובדים יפה עם SM57 (או ה SM7 )בהקשר לשירה. זמרי מטאל שצועקים לתוך המקרופון לא תמיד יוחמאו מהטיפול "שהקונדנסר הטיפוסי" והרגיש "ייתן" להם. 
סאונד שירה מושפע מאוד גם מסוג המקרופונים הפופולריים באותה תקופה. זמרי הג'אז הרך של שנות ה 30 וה 40 למשל, שרו בעיקר על מקרופונים מסוג "ריבון" (הרכים יותר בטבעם). מקרופונים עם מנגנון ריבון (RIBBON) הם למעשה חלק בלתי נפרד מהסאונד המתקתק והמאט "מרוח" של השירה מאותן שנים (נט קינג קול למשל).

Blog WebMastered by All in One Webmaster.