הצבת מקרופונים בהקלטת פסנתר עומד

הקלטת פסנתר היא אחד הדברים הקשים יותר לביצוע היות ופסנתר הוא כלי עם מנעד גדול ובעל אינטרקציה מאוד גדולה עם החדר. נורא קשה "לתפוס" את כל "התמונה" שהפסנתר מייצר עם פיזור גלי הקול שהוא מייצר בתוך החדר.
מבחינתי הקסם בהקלטת פסנתר הוא השילוב המדוייק בין הסאונד המדוייק והנקי של הפטישים לבין הסאונד המרוח של החדר ושל איזורים אחרים בפסנתר.
בפסנתר עומד, הסאונד הבהיר של הפטישים מגיע בעיקר מגב הפסנתר. הטכניקה המועדפת עליי היא הצבת AB פשוטה – שני קונדנסרים במרחק של כחצי מטר עד מטר אחד מהשני  – כ 30 ס"מ מגב הפסנתר. חוק אצבע בהצבת מקרופונים הוא שהם צריכים להיות קרובים יותר למקור הצליל מאשר אחד לשני ליצירת יחסי מופע תקינים ללא ביטולי פאזות – יש לקחת עובדה זאת בחשבון בהצבת המקרופונים. המרחק בין המקרופונים הוא כמובן גם עניין של טעם. ככול שהמקרופונים רחוקים יותר כך גדל הסטריאו ספקטרום, עד כדי כך שאם הפסנתרן ינגן סולם עולה מהנמוך ביותר לצליל הגבוה ביותר – נוכל לשמוע את הצלילים עוברים מצד לצד בהתאמה למיקום במנעד של הפסנתר.
במקרים של מקרופונים מרוחקים מאוד, יש סיכוי שיווצר "חור"  – כאילו חסר משהו באמצע – דבר זה ניתן לפתור ע"י הצבת מקרופון בודד באמצע ולמזג אותו עם הסטריאו.

על מנת להעשיר את הסאונד ולהוסיף חדר, ניתן הציב שני קונדנסרים במרחק – אני אוהב פשוט למצוא את הנקודה בחדר שבה הפסנתר מצלצל יפה ו"קוהרנטי" ולהציב שם שני מקרופונים בתצורה של XY או AB קרוב.
עוד גישה להצבת מקרופונים בחדר היא למצוא שתי נקודות שנשמעות טוב ולהציב בכל אחת מהן מקרופון – בשיטה זו יש סיכוי שנתקל ביותר בעיות פאזה אבל תמיד שווה לנסות
כמו כן, תמיד אפשר להוסיףשני מקורופון או שניים מעל פתח תיבת התהודה שנפתח ברוב הפסנתרים העומדים.

שימוש בקומפרסיה לפי תדרים

היי, אני רוצה לחלוק איתכם קצת מהנסיון שלי בנוגע ל MULTIBAND COMPRESSION.
קומפרסיה היא מנגנון שמשתמשים בו באופן נרחב מאוד (לעיתים אף נרחב מידי). הסאונד "הקריספי" של הקומפרסיה על זמרות הפופ שאנחנו אוהבים לשמוע או על הבייסדראם שחותך כמו סכין מנתחים דרך כל התדרים של המיקס הפך לסוג של התמכרות קשה אצל טכנאים ומפיקים רבים עד כדי כך שהקומפרסור הפך בעשורים האחרונים לחלק אינטגרלי מהסאונד והפרפורמנס של הזמרים והנגנים.
בכל אופן, בפוסט הזה אני מעדיף לעסוק בתחום פחות "נוצץ" של הקומפרסיה אך בהחלט חשוב לא פחות. קומפרסיה לפי תדרים תפתור לנו בעיות מיקס שלא יקבלו מענה ע"י האיקולייזר הפרמטרי המסורתי.
בד"כ, כשאנחנו שומעים "לכלוך" באיזור מסוים של תפקיד המנוגן במיקס, הנטיה היא לבחור אקוולייזר פרמטרי (רצוי שקוף ככל הניתן), ולחתוך את האיזור המלוכלך ב כ 2dB. בד"כ הפתרון הזה עובד מצויין, אך ישנם מקרים שבהם ה "לכלוך" אינו עקבי לאורך המיקס. תופעה זו מתרחשת בעיקר בכלים וירטואליים המונעים ע"י LFO למיניהם כמו למשל במדמי גיטרות בס – או בסינטים הימייצרים פד נמוך (BASS SYNTHS).
התופעה נשמעת כאילו ה"נמוכים" במיקס אינם עקביים – כאילו הם "רוכבים" על איזשהו גל. האמת היא שבמקרים הללו
הם באמת רוכבים על צורת גל סינוס / מסור או מרובע (הלוי איך האוסילטור מעוצב).
מולטיבנד קומפרסור מאוד יעזור לנו במקרה כזה – נוכל לקמפרס את (לשלוט) בבעיה בדיוק באיזור הנדרש מבלי לפגוע בדינמיות של התדרים האחרים. קומפרסור כזה מאפשר לי לבחור רצועות תדרים שונות – רצועת גבוהים, רצועת אמצע, ורצועת נמוכים. מולטיבנד קומפרסור יאפשר לי להגדיר את טווח התדרים הרצוי בכל רצועה ע"י גרירת גבולות הגזרה של התדרים הגבוהים ו/או הנמוכים של הרצועה. לכל רצועה שליטה נפרדת על ATACK, RELEASE, RATIO, THRESHOLD, HI GAIN/LOW GAIN.

במקרה של השתוללות נמוכים ב SYNTH BASS למשל, אני יכול להגדיר את רצועת הנמוכים החל מ20HZ ועד ל 250HZ – רצועה רחבה מאוד – במידה והבעיה כמובן מגיעה גם לאיזור של 250HZ. אני אגדיר THRESHOLD נמוך כדי להשפיע על הסיגנל באיזור הזה באופן גורף, אטק מהיר ושחרור איטי כדי ליצור תנועה מינימלית בתפקיד הבס. יש קומפרסורים בהם ניתן להגדיר "תקרה" או גבול נמוך המהווים גבול אותו הקומפרסור לא יכול לעבור – מונע מהקומפרסור לחתוך יותר מידי – מגביר את הטווח הדינמי של הקומפרסור.
מולטיבנד קופרסור משמש גם כאפליקציה נפוצה מאוד בהליך המאסטרינג, כאשר רוצים רוצים "להדק" את הנמוכים במיקס. פעמים רבות, היחס בין הבייסדראם וגיטרת הבס נכונים במיקס אך חסר להם ה"דבק" הזה שגורם לשיר להניע את המאזין. במקרה כזה קומפרסיה של רצועת התדרים הנמוכים יכולה להיות הפתרון האידיאלי בקונפיגורציה של אטאק איטי, שחרור מהיר עד בינוני וטרשהולד במידה הרצויה (לפי האוזן והטעם)     :)

הקלטת תופים בגישה קצת שונה

היי, אני רוצה לחלוק איתכם סשן תופים מעניין שהיה לי אתמול עד השעות הקטנות של הלילה…
הקלטתי תופים לתקליט שלי לשיר שעד כה הכיל גרוב של לופ אלקטרוני.  ללופ יש תבנית ריתמית (CLAVE)
של בוסה נובה. מטרת התופים החיים היא בעצם לעבות את הסאונד של הלופ ולגרום לו להישמע "שמן" יותר ויותר מתפתח.
גישת ההקלטה שלי נבעה מצורך עיבודי – אין טמטמים בתפקיד תופים ולכן מראש הוצאתי את הטמטמים והדוד מהחדר כדי להימנע מהדהוד מיותר. כמו כן, השימוש במספר מצומצם של מקרופנים מביא להפחתה משמעותית של בעיות מופע (פאזה) וגם לסאונד אוורירי יותר (לטעמי.)

בכל אופן, תפקיד התופים שיצר המתופף היה מעניין היות והוא ניגן עם מברשת במריחות על הסניר ועם מקל ביד השניה כדי "לתחום" אץ ה CLAVE במכות על הרים של הסנייר.
על מנת לקבל סאונד אוורירי שיכיל גם את כל ה "GHOST NOTES" של המברשת על הסנייר החלטתי ללכת על שני קונדנסרים על הסנייר ולא מיקרופונים דינמיים. השתמשתי בשני מקרופנים של AUDIO TECHNICA 4050. אלו קונדנסרים יחסית "כהים" בצבעם – דבר שמעגל יפה את ה"בוטות" של הסנייר.
השתמשתי בטכניקה של הצבת סנייר עליון ומקרופון רשת תחתון עם פאזה הפוכה.
לגבי הקיק, חיפשתי סאונד בייסדראם של בוסה וסמבה – כזה שמעוגל מאוד בתדרים הנמוכים שלו ללא הפאנץ' המאפיין סאונד בייס דראם של רוק ופופ. לכן השתמשתי בשני מקרופים – D112 בהצבה סטנדרטית בחור התוף ולידו הצבתי מיקרופון סאב של ימאהה – ה SKRM100SFV, בצמוד לעור החיצוני של התוף.
הבאלנס בין שניהם נתן סאונד מעוגל וחם.

לגבי אובר הדים – הלכתי בגישה של לקבל קצת חדר עם סאונד קצת מעומעם ווינטאג'י של כל הסט – לכן השתמשתי בסטריאו צר של שני מיקרופונים מסוג RIBON – ה M160 של BEYERDYNAMIC.
התוצאה, הייתה בהחלט לטעמי!  האזנה להקלטה

 :)