היי, היום אני אשמח לחלוק איתכם קצת מהתובנות שלי בנושא קצת שנוי במחלוקת והוא כל השימוש בתוכנות ה"טיונינג" למיניהן כגון AUTO TUNE, MELODYNE וכד'.
הנושא של כיווני השירה נעשה כל כך נפוץ בשנים האחרונות, עם התפתחות האלגוריתמים של התוכנות, עד כי זה פשוט נהפך לשלב בהפקה – ממש כמו מיקס או מאסטרינג.
רבים טוענים כי יש טעם לפגם בכל הקשור לתחום הזה היות והתוכנות הללו דוחקות את מקומו של הזמר המבצע
ה "קלאסי" – כזה ש "תופר" שיר בטייק וחצי לכל היותר. מצד אחד זה נכון אך מצד שני, השאיפה לשלמות ללא דופי בעולם הפופ של היום מתאפיין באפס סובלנות לכל סטייה של כמה סנטים, ממש כמו הפוטושופ הרצחני (ג'ק המרטש) של עולם האופנה. כשזו נהיית דרישה בשוק ההפקה, גם מפיקים וטכנאים המתנגדים לגישה הזו, נאלצים לעיתים קרובות להיכנע ולכוון הכל.
אך בכל זאת, איך ניתן להישאר עם טייק שירה טבעי מבלי לקבל את "אפקט הרובוט" או "אפקט SHER". לשם כך, דרושה עבודה כירורגית. מי שחושב, שניתן לשים פלאג של AUTOTUNE על ערוץ השירה ולשכוח מבעיות הכיוון בשירה, טועה ובגדול. הנה כמה צעדים שיובילו אתכם לטייק "טבעי" ככל האפשר:

1. שימוש מינימלי בתוכנות. 

קודם כל, הגישה הבריאה ביותר היא לנסות ולהימנע ככל הניתן מהתוכנה ולחבר מקטעים מטייקים שונים שבהם
"הקסם" קורה. טייק שירה טוב ומכוון מטבעו תמיד עדיף על כיוון אלגוריתמי.

2. תוכנה  

כדי להוציא תוצאה טובה מכל תוכנה (או מחשב), צריך את האדם שיפעיל אותה כראוי ויוציא ממנה את המקסימום. אם ניקח למשל תוכנה כגון מלודיין וניישר את הזמר על ה "גריד" שהתוכנה מציאה לנו באופן אוטומטי נקבל תוצאה לא טובה היות והקול שלנו לא מורכב רק מ "פונדמנטל" (צליל ייסוד – שורש). למשל כשאנו שרים את הצליל דו מתווספים לדו הזה צלילים עליים (OVERTONES) כגון הצליל "סול" ו "מי" ועוד כמה וכמה צלילים – לכן עבודה עם אוזן היא הדבר הנכון ביותר. יכול להיות שהזמר פתח את הפה בצורה מסויימת שגרמה לאובר טונים להתנהג באופן כזה שגם אם הצליל הייסודי מכוון נכון, שאר האובר טונים נותנים תחושה אחרת – בקיצור על תעבדו עם העיניים אלא עם האזניים.

שימוש ב FORMANT - פורמנט הוא בעצם נקודות השיא בתוך הספקטרום של הצליל (גונר פאנט, 1960). למעשה נקודות שיא אלו לא קשורות ממש לפונדמנטל עצמו. בתרגום חופשי ומעשי, לעיתים הרמת ה FORMANT בתוכנת המלודיין תאפשר תחושה של צליל מכוון גם עם צליל הייסוד לא נמצא על ה"גריד". 

"יישור" צליל – בתוכנות כגון מלודיין או וארי-אודיו, קיים אלגוריתם המיישר את הצליל – פותר הרבה בעיות 
של תמיכה אצל זמרים – בעיות הגורמות לצליל לא יציב. חשוב להשתמש באופן נקודתי ולא מוגזם על מנת שלא לעוות את הפרייזינג עד כדי אפקט "רובוטי" מלאכותי.
 
חיתוך ועריכה  
לפעמים קורה שחלק מפראזה נשמע טוב וחלק אחר מזוייף. לפעמים זה יכול לקרות אפילו בתוך מילה ובמקרה כזה חייבים להפריד את חלקי המילה השונים ע"י חיתוך הגל וכיוונון של כל חלק מהמילה לפי הצורך שלו – אם זה ע"י גרירה לכיוון הגריד, יישור הצליל או  מתיחת הפורמנט. חיתוך ועריכה נדרשים במקומות בהם יש פיץ' גבוה בחלק מהמילה ופיץ' נמוך בחלקה האחר. אם אנסה ליישר את זה, אני בעצם אאלץ את החלק הגבוה להתיישר מטה ובכך לגרום לאפקט המלאכותי הזה שציינתי קודם. רק ע"י חיתוך מבוקר במקומות החיבור שבין העלייה לירידה ניתן להשפיע על כל חלק בנפרד ולשמור על תצורת ה "פרייזינג" הטבעית ביותר.
(ניתן לראות את זה לפי תצורת גובה הצליל המוצגת בתוכנה – הקווים העולים ויורדים בתוך ומחוץ לגלי הקול בתמונה המצורפת של תוכנת המלודיין) 

חדש! בימת יוצרים מוקלטת!

* להקליט שיר באיכות אולפנית גבוהה!

* בהופעה חיה מול קהל של יוצרים כמוך!

* לקבל על זה משוב מיוצרים אחרים וממפיק מוזיקלי מקצועי!

* להכיר אנשים חדשים שאוהבים, כמוך, ליצור מוזיקה!

* וכל זה בעלות סמלית!

כן… כן…שמעת נכון!

בכל שבוע קבוצה קטנה ואיכותית של עשרה יוצרים בלבד מתכנסים באולפני רוני אמיר בתל אביב.

כל יוצר מנגן שיר מקורי שלו בביצוע חי בחדר ההקלטה (עם ציוד אולפני מהשורה הראשונה)

מקבל חשיפה והזדמנות ליצור קשרים עם יוצרים חדשים מתחום המוזיקה!

בסוף ביצוע כל שיר ייערך משוב קצר עם ביקורת בונה של חברי הקבוצה ורוני אמיר.

לפרטים והזמנות: 054-4284923.

הקלטת פסנתר היא אחד הדברים הקשים יותר לביצוע היות ופסנתר הוא כלי עם מנעד גדול ובעל אינטרקציה מאוד גדולה עם החדר. נורא קשה "לתפוס" את כל "התמונה" שהפסנתר מייצר עם פיזור גלי הקול שהוא מייצר בתוך החדר.
מבחינתי הקסם בהקלטת פסנתר הוא השילוב המדוייק בין הסאונד המדוייק והנקי של הפטישים לבין הסאונד המרוח של החדר ושל איזורים אחרים בפסנתר.
בפסנתר עומד, הסאונד הבהיר של הפטישים מגיע בעיקר מגב הפסנתר. הטכניקה המועדפת עליי היא הצבת AB פשוטה – שני קונדנסרים במרחק של כחצי מטר עד מטר אחד מהשני  – כ 30 ס"מ מגב הפסנתר. חוק אצבע בהצבת מקרופונים הוא שהם צריכים להיות קרובים יותר למקור הצליל מאשר אחד לשני ליצירת יחסי מופע תקינים ללא ביטולי פאזות – יש לקחת עובדה זאת בחשבון בהצבת המקרופונים. המרחק בין המקרופונים הוא כמובן גם עניין של טעם. ככול שהמקרופונים רחוקים יותר כך גדל הסטריאו ספקטרום, עד כדי כך שאם הפסנתרן ינגן סולם עולה מהנמוך ביותר לצליל הגבוה ביותר – נוכל לשמוע את הצלילים עוברים מצד לצד בהתאמה למיקום במנעד של הפסנתר.
במקרים של מקרופונים מרוחקים מאוד, יש סיכוי שיווצר "חור"  – כאילו חסר משהו באמצע – דבר זה ניתן לפתור ע"י הצבת מקרופון בודד באמצע ולמזג אותו עם הסטריאו.

על מנת להעשיר את הסאונד ולהוסיף חדר, ניתן הציב שני קונדנסרים במרחק – אני אוהב פשוט למצוא את הנקודה בחדר שבה הפסנתר מצלצל יפה ו"קוהרנטי" ולהציב שם שני מקרופונים בתצורה של XY או AB קרוב.
עוד גישה להצבת מקרופונים בחדר היא למצוא שתי נקודות שנשמעות טוב ולהציב בכל אחת מהן מקרופון – בשיטה זו יש סיכוי שנתקל ביותר בעיות פאזה אבל תמיד שווה לנסות
כמו כן, תמיד אפשר להוסיףשני מקורופון או שניים מעל פתח תיבת התהודה שנפתח ברוב הפסנתרים העומדים.

היי, אני רוצה לחלוק איתכם קצת מהנסיון שלי בנוגע ל MULTIBAND COMPRESSION.
קומפרסיה היא מנגנון שמשתמשים בו באופן נרחב מאוד (לעיתים אף נרחב מידי). הסאונד "הקריספי" של הקומפרסיה על זמרות הפופ שאנחנו אוהבים לשמוע או על הבייסדראם שחותך כמו סכין מנתחים דרך כל התדרים של המיקס הפך לסוג של התמכרות קשה אצל טכנאים ומפיקים רבים עד כדי כך שהקומפרסור הפך בעשורים האחרונים לחלק אינטגרלי מהסאונד והפרפורמנס של הזמרים והנגנים.
בכל אופן, בפוסט הזה אני מעדיף לעסוק בתחום פחות "נוצץ" של הקומפרסיה אך בהחלט חשוב לא פחות. קומפרסיה לפי תדרים תפתור לנו בעיות מיקס שלא יקבלו מענה ע"י האיקולייזר הפרמטרי המסורתי.
בד"כ, כשאנחנו שומעים "לכלוך" באיזור מסוים של תפקיד המנוגן במיקס, הנטיה היא לבחור אקוולייזר פרמטרי (רצוי שקוף ככל הניתן), ולחתוך את האיזור המלוכלך ב כ 2dB. בד"כ הפתרון הזה עובד מצויין, אך ישנם מקרים שבהם ה "לכלוך" אינו עקבי לאורך המיקס. תופעה זו מתרחשת בעיקר בכלים וירטואליים המונעים ע"י LFO למיניהם כמו למשל במדמי גיטרות בס – או בסינטים הימייצרים פד נמוך (BASS SYNTHS).
התופעה נשמעת כאילו ה"נמוכים" במיקס אינם עקביים – כאילו הם "רוכבים" על איזשהו גל. האמת היא שבמקרים הללו
הם באמת רוכבים על צורת גל סינוס / מסור או מרובע (הלוי איך האוסילטור מעוצב).
מולטיבנד קומפרסור מאוד יעזור לנו במקרה כזה – נוכל לקמפרס את (לשלוט) בבעיה בדיוק באיזור הנדרש מבלי לפגוע בדינמיות של התדרים האחרים. קומפרסור כזה מאפשר לי לבחור רצועות תדרים שונות – רצועת גבוהים, רצועת אמצע, ורצועת נמוכים. מולטיבנד קומפרסור יאפשר לי להגדיר את טווח התדרים הרצוי בכל רצועה ע"י גרירת גבולות הגזרה של התדרים הגבוהים ו/או הנמוכים של הרצועה. לכל רצועה שליטה נפרדת על ATACK, RELEASE, RATIO, THRESHOLD, HI GAIN/LOW GAIN.

במקרה של השתוללות נמוכים ב SYNTH BASS למשל, אני יכול להגדיר את רצועת הנמוכים החל מ20HZ ועד ל 250HZ – רצועה רחבה מאוד – במידה והבעיה כמובן מגיעה גם לאיזור של 250HZ. אני אגדיר THRESHOLD נמוך כדי להשפיע על הסיגנל באיזור הזה באופן גורף, אטק מהיר ושחרור איטי כדי ליצור תנועה מינימלית בתפקיד הבס. יש קומפרסורים בהם ניתן להגדיר "תקרה" או גבול נמוך המהווים גבול אותו הקומפרסור לא יכול לעבור – מונע מהקומפרסור לחתוך יותר מידי – מגביר את הטווח הדינמי של הקומפרסור.
מולטיבנד קופרסור משמש גם כאפליקציה נפוצה מאוד בהליך המאסטרינג, כאשר רוצים רוצים "להדק" את הנמוכים במיקס. פעמים רבות, היחס בין הבייסדראם וגיטרת הבס נכונים במיקס אך חסר להם ה"דבק" הזה שגורם לשיר להניע את המאזין. במקרה כזה קומפרסיה של רצועת התדרים הנמוכים יכולה להיות הפתרון האידיאלי בקונפיגורציה של אטאק איטי, שחרור מהיר עד בינוני וטרשהולד במידה הרצויה (לפי האוזן והטעם)     :)

ארז משיח על המרימבה ואיתי אורן על הפסנתר…

הנה רשימה חלקית של הלקוחות שלנו…

כל אלה ועוד…

להקת המטאל הבינלאומית SYSTEM DEVIDE הקליטה את השירות לאלבום הEP
"Rebuilding the collapse" באולפן ההקלטות של רוני אמיר. שאר ההקלטות בוצעו באירופה ובארה"ב. ההרכב מחזיק בפרונט שני סולנים מצויינים  – מירי מילמן (אקס סולנית ב DISTOTED) וסוון דה קאלוו הבלגי
( ABORTED).

הנה לינק לכתבה במגזין METALIST

קליפ לשיר APEX DOCTRINE: