היי, היום אני אשמח לחלוק איתכם קצת מהתובנות שלי בנושא קצת שנוי במחלוקת והוא כל השימוש בתוכנות ה"טיונינג" למיניהן כגון AUTO TUNE, MELODYNE וכד'.
הנושא של כיווני השירה נעשה כל כך נפוץ בשנים האחרונות, עם התפתחות האלגוריתמים של התוכנות, עד כי זה פשוט נהפך לשלב בהפקה – ממש כמו מיקס או מאסטרינג.
רבים טוענים כי יש טעם לפגם בכל הקשור לתחום הזה היות והתוכנות הללו דוחקות את מקומו של הזמר המבצע
ה "קלאסי" – כזה ש "תופר" שיר בטייק וחצי לכל היותר. מצד אחד זה נכון אך מצד שני, השאיפה לשלמות ללא דופי בעולם הפופ של היום מתאפיין באפס סובלנות לכל סטייה של כמה סנטים, ממש כמו הפוטושופ הרצחני (ג'ק המרטש) של עולם האופנה. כשזו נהיית דרישה בשוק ההפקה, גם מפיקים וטכנאים המתנגדים לגישה הזו, נאלצים לעיתים קרובות להיכנע ולכוון הכל.
אך בכל זאת, איך ניתן להישאר עם טייק שירה טבעי מבלי לקבל את "אפקט הרובוט" או "אפקט SHER". לשם כך, דרושה עבודה כירורגית. מי שחושב, שניתן לשים פלאג של AUTOTUNE על ערוץ השירה ולשכוח מבעיות הכיוון בשירה, טועה ובגדול. הנה כמה צעדים שיובילו אתכם לטייק "טבעי" ככל האפשר:

1. שימוש מינימלי בתוכנות. 

קודם כל, הגישה הבריאה ביותר היא לנסות ולהימנע ככל הניתן מהתוכנה ולחבר מקטעים מטייקים שונים שבהם
"הקסם" קורה. טייק שירה טוב ומכוון מטבעו תמיד עדיף על כיוון אלגוריתמי.

2. תוכנה  

כדי להוציא תוצאה טובה מכל תוכנה (או מחשב), צריך את האדם שיפעיל אותה כראוי ויוציא ממנה את המקסימום. אם ניקח למשל תוכנה כגון מלודיין וניישר את הזמר על ה "גריד" שהתוכנה מציאה לנו באופן אוטומטי נקבל תוצאה לא טובה היות והקול שלנו לא מורכב רק מ "פונדמנטל" (צליל ייסוד – שורש). למשל כשאנו שרים את הצליל דו מתווספים לדו הזה צלילים עליים (OVERTONES) כגון הצליל "סול" ו "מי" ועוד כמה וכמה צלילים – לכן עבודה עם אוזן היא הדבר הנכון ביותר. יכול להיות שהזמר פתח את הפה בצורה מסויימת שגרמה לאובר טונים להתנהג באופן כזה שגם אם הצליל הייסודי מכוון נכון, שאר האובר טונים נותנים תחושה אחרת – בקיצור על תעבדו עם העיניים אלא עם האזניים.

שימוש ב FORMANT - פורמנט הוא בעצם נקודות השיא בתוך הספקטרום של הצליל (גונר פאנט, 1960). למעשה נקודות שיא אלו לא קשורות ממש לפונדמנטל עצמו. בתרגום חופשי ומעשי, לעיתים הרמת ה FORMANT בתוכנת המלודיין תאפשר תחושה של צליל מכוון גם עם צליל הייסוד לא נמצא על ה"גריד". 

"יישור" צליל – בתוכנות כגון מלודיין או וארי-אודיו, קיים אלגוריתם המיישר את הצליל – פותר הרבה בעיות 
של תמיכה אצל זמרים – בעיות הגורמות לצליל לא יציב. חשוב להשתמש באופן נקודתי ולא מוגזם על מנת שלא לעוות את הפרייזינג עד כדי אפקט "רובוטי" מלאכותי.
 
חיתוך ועריכה  
לפעמים קורה שחלק מפראזה נשמע טוב וחלק אחר מזוייף. לפעמים זה יכול לקרות אפילו בתוך מילה ובמקרה כזה חייבים להפריד את חלקי המילה השונים ע"י חיתוך הגל וכיוונון של כל חלק מהמילה לפי הצורך שלו – אם זה ע"י גרירה לכיוון הגריד, יישור הצליל או  מתיחת הפורמנט. חיתוך ועריכה נדרשים במקומות בהם יש פיץ' גבוה בחלק מהמילה ופיץ' נמוך בחלקה האחר. אם אנסה ליישר את זה, אני בעצם אאלץ את החלק הגבוה להתיישר מטה ובכך לגרום לאפקט המלאכותי הזה שציינתי קודם. רק ע"י חיתוך מבוקר במקומות החיבור שבין העלייה לירידה ניתן להשפיע על כל חלק בנפרד ולשמור על תצורת ה "פרייזינג" הטבעית ביותר.
(ניתן לראות את זה לפי תצורת גובה הצליל המוצגת בתוכנה – הקווים העולים ויורדים בתוך ומחוץ לגלי הקול בתמונה המצורפת של תוכנת המלודיין) 

הקלטת פסנתר היא אחד הדברים הקשים יותר לביצוע היות ופסנתר הוא כלי עם מנעד גדול ובעל אינטרקציה מאוד גדולה עם החדר. נורא קשה "לתפוס" את כל "התמונה" שהפסנתר מייצר עם פיזור גלי הקול שהוא מייצר בתוך החדר.
מבחינתי הקסם בהקלטת פסנתר הוא השילוב המדוייק בין הסאונד המדוייק והנקי של הפטישים לבין הסאונד המרוח של החדר ושל איזורים אחרים בפסנתר.
בפסנתר עומד, הסאונד הבהיר של הפטישים מגיע בעיקר מגב הפסנתר. הטכניקה המועדפת עליי היא הצבת AB פשוטה – שני קונדנסרים במרחק של כחצי מטר עד מטר אחד מהשני  – כ 30 ס"מ מגב הפסנתר. חוק אצבע בהצבת מקרופונים הוא שהם צריכים להיות קרובים יותר למקור הצליל מאשר אחד לשני ליצירת יחסי מופע תקינים ללא ביטולי פאזות – יש לקחת עובדה זאת בחשבון בהצבת המקרופונים. המרחק בין המקרופונים הוא כמובן גם עניין של טעם. ככול שהמקרופונים רחוקים יותר כך גדל הסטריאו ספקטרום, עד כדי כך שאם הפסנתרן ינגן סולם עולה מהנמוך ביותר לצליל הגבוה ביותר – נוכל לשמוע את הצלילים עוברים מצד לצד בהתאמה למיקום במנעד של הפסנתר.
במקרים של מקרופונים מרוחקים מאוד, יש סיכוי שיווצר "חור"  – כאילו חסר משהו באמצע – דבר זה ניתן לפתור ע"י הצבת מקרופון בודד באמצע ולמזג אותו עם הסטריאו.

על מנת להעשיר את הסאונד ולהוסיף חדר, ניתן הציב שני קונדנסרים במרחק – אני אוהב פשוט למצוא את הנקודה בחדר שבה הפסנתר מצלצל יפה ו"קוהרנטי" ולהציב שם שני מקרופונים בתצורה של XY או AB קרוב.
עוד גישה להצבת מקרופונים בחדר היא למצוא שתי נקודות שנשמעות טוב ולהציב בכל אחת מהן מקרופון – בשיטה זו יש סיכוי שנתקל ביותר בעיות פאזה אבל תמיד שווה לנסות
כמו כן, תמיד אפשר להוסיףשני מקורופון או שניים מעל פתח תיבת התהודה שנפתח ברוב הפסנתרים העומדים.

הנה רשימה חלקית של הלקוחות שלנו…

כל אלה ועוד…

בעשור האחרון של המאה ה20 חלה תפנית משמעותית בעולם כולו ובעולם המוזיקה בפרט. מהות התפנית הזו נעוצה במהפכת המחשוב. המחשב בפורמט של מחשב ביתי נכנס בשנות ה80 של המאה הקודמת, אך ביצועיו לא היו מרשימים כשם שהם היום. לצורך ההשוואה, הקומדור 64 הפופולרי של חברת אפל, היה להיט בזמנו עם 64K זכרון בלבד! כיום המחשב הזול ביותר מגיע עם דיסקים קשיחים של מאות ג'יגה וזכרון RAM של 2G. תופעה זו של עוצמת המחשוב המכפילה עצמה בקצב מסחרר, הציבה את המחשב בפרט ואת העולם הדיגיטלי בכלל במרכז העשייה האנושית לתחומיה.

תעשיית המוזיקה הושפעה רבות מנושא המחשוב. למעשה כיום, המחשב הוא לב ליבו של אולפן ההקלטות. השימוש בטייפ הסלילים (2 אינץ') הוחלף כמעט לגמרי ונשאר נחלתם של אודיופיליים ומוזיקאים נוסטלגיים. פעולות עריכה שונות שגרמו לטכנאים בכירים לפיק ברכיים מחשש שיימחקו טייקים שלמים, הפכו בנאליות כל כך עד כדי כך שכל נער מתבגר ממוצע עם מחשב וקיובייס יכול לבצע אותן מהר יותר, מדויק יותר וללא חשש (UNDO…)
מעבר לאפשרויות העריכה הבלתי מוגבלות, הביא המחשוב ליצירת ציוד אולפני וירטואלי (פלאגינים). כלי עבודה כגון קומפרסור, איקיו וכד', היו קיימים אך ורק בפורמט אנאלוגי עד לא מזמן, אך כיום ניתן למצוא להם תחליפים בצורת תוכנה (אף על פי שיש רבים הסבורים כי אין בתוכונות אלו את האיכויות של העולם האנאלוגי).

האינטנסיביות בה מתפתח המחשב בצירוף ההתפתחות המואצת של האינטרנט ,תוכנות שיתופי הקבצים ואתרי ההורדה, יוצרות שתי תופעות חדשות בעולם המוזיקה:

1. ירידה במכירת התקליטים ובעקבותיה נפילת חברות התקליטים

2. הופעת האולפן הביתי

אם בעבר, נזקק המוזיקאי לאולפני ענק ולחברת תקליטים שתתמוך בו, הרי שהיום הוא זקוק בעיקר למחשב ולמוטיבציה לפרסם ולצרוך את המוזיקה שלו באינטרנט.

אז יש בכלל מקום היום לאולפני הקלטה?

ובכן, בהחלט! אך בפורמט קצת שונה. האולפן הביתי מאפשר סביבת יצירה נוחה וזמינה אך הוא לוקה מאוד בחסר! תוכל תמיד ליצור בו, אך סביבת ההאזנה שלך לא תהיה מדוייקת מספיק. תוכל תמיד להקליט אך דרך איזה ציוד? האם מיקרופון שעשוי מרכיבים אלקטרוניים נחותיים, יישקף נאמנה את המוזיקה שלך?
מצד שני, מדוע צריך לתלות את היצירה בציוד ובסביבת עבודה? האם היצירה לא תעמוד בזכות עצמה מבלי שתהיה איכות צליל גבוהה?

ובכן, כל התשובות נכונות…כיום אולפני ההקלטה המתולוגיים עם קונסולות הענק מתחילים להיעלם מהעולם. הם פשוט לא עומדים במבחן המציאות. מצד שני, עצוב להיכנע לבינוניות…
לכן, אולפן ההקלטות העכשווי האידיאלי הוא סוג של תוצר היברידי. לא גדול מידי כדי שהאמן לא ילך לאיבוד בכל זה, אך לא קטן בשאיפותיו לייצר סיגנל בריא ואיכותי. פניו של האולפן השתנו לא רק בציוד והמבנה אלא גם במרכיב האנושי שבו. פעם הייתה ברוב האולפנים הפרדה מוחלטת של מפיק מוזיקלי וטכנאי. כיום, מי שמאייש את האולפן צריך להיות רב כישורים – עליו להתמצא גם בטכנאות אולפן, גם בנבכי ההפקה והעיבוד ולעיתים אף גם בכתיבה ובלחן. כל זה ועוד צריך להשתלב עם סבלנות, יחסי אנוש ואהבה למוזיקה…

אי לכך ובהתאם לזאת…

אני והאולפן שלי מפנים מבט לכל מה שדורשת תעשיית המוזיקה כיום! בית למוזיקה, הקלטה וקריינות! מוזיקליות ברמה גבוהה עם נסיון רב בעיבוד, הפקה, הלחנה וכתיבה. מאגר קריינים גדול בכל השפות לצרכי פרסום ולעסקים. המקום אינטימי אך מרווח מאוד! האולפן ממוקם בלב תל אביב, רצפות עץ, חדר בקרה מרווח עם אקוסטיקה איכותית ומאוזנת, חדר נגנים מרווח עם סאונד חם, שרשרת הקלטה נקיה מהקצה העליון, מערכת מוניטורינג שקופה עם שלושה זוגות מוניטורים, תוכנות, דגימות מדהימות, יחס אישי ושכל ישר בכל הקשור להפקת המוזיקה שלך, לתקציב שלך ולמטרה שלך.

אם תרצה אני כאן…

רוני אמיר
בית למוזיקה, הקלטה וקריינות.

מהו ה – GATE?

פירוש המילה GATE באנגלית היא פשוט "שער". שער, פשוטו כמשמעו נסגר כשרוצים למנוע ממישהו או משהו להיכנס ונפתח כאשר רוצים לזמן מישהו/ משהו פנימה. במקרה של אודיו, אנחנו מווסטים כניסה ויציאה של סיגנל לתוך ה"שער" (GATE) ומחוצה לו… מדוע צריך שער שכזה? לדוגמא: נניח והקלטתי תופים. בערוצי הטמטמים, רוב הזמן לא מתרחשת פעילות שכן מתופף משתמש בהם בעיקר למעברים שקורים פעמים בודדות במהלך שיר (אם בכלל). כתוצאה מכך, אנו מקבלים ערוצים בהם נקלטו בעיקר "זליגות" של התופים האחרים. בד"כ הזליגות הללו מוקלטות בהפרשי מופע שיוצרים "דלדול" כללי בסאונד. ע"י שימוש בGATE, אנו יכולים לגרום לכך שרק כאשר נשמעת מכת טמטם, הערוץ ישמע ובכל שאר הזמן, הערוץ יהיה שקט. כלומר, השער (GATE) יכניס רק את הטמטם וכל השאר "ישארו בחוץ".

DRAWMER DS-201

ל GATE מספר פרמטרים

RELEASE – פרמטר זה נמדד במילישניות. הוא קובע כמה מהר השער ייסגר. כלומר, אם אני לא רוצה שהסיגנל "ייחתך" מהר מדי, אשתמש בRELEASE נמוך ולהיפך.

ATTACK – פרמט זה קובע נמדד במילישניות. הוא קובע כמה מהר נפתח השער כאשר הסיגנל עובר את "אחוז החסימה" של ה THRESHOLD.

THRESHOLD – פרמטר זה נמדד בdB ומהווה את המדד על פיו יעבור סיגנל את השער או לא. ערכים נמוכים יאפשרו לסיגנלים נמוכים יותר לעבור. חשוב לציין שהשער יתחיל בפעולת סגירה כאשר הסיגנל ייפול מתחת ל THRESHOLD אך הוא ייעשה זאת לפי המהירות שהוגדרה לו ב RELEASE. כלומר, השער לא נסגר ונפתח אך ורק בהתאם למדד ה THRESHOLD.

RANGE – קובע מה ערך הנחתת הצליל של ה GATE. בד"כ נשתמש בהנחתה של כ 80dB כאשר ברצוננו שהשער יגור הרמטית את כל הסיגנלית אשר מתחת ל THRESHOLD. במידה ואנו רוצים הנחתה חלקית נשתמש בערכים של 40dB ופחות.

SIDE CHAIN – מאפשרת לבצע חיבור מקבילי אל מכשיר ה GATE על מנת להפיע "בעקיפין" על פעולת ה GATE. לדוגמא, טריק שמשתמשים לעיתים במיקסים, על מנת ליצור תחושה "הדוקה" יותר של גרוב ממערכת התופים, שולחים את ערוץ ההי-האט ל SIDE CHAIN של ה GATE הנמצא ב INSERT של ערוץ האוברהדים. את הGATE מכוונים על RANGE נמוך, כך שבכל פעם שיש מכה על ההי-האט, יש הנחתה קלה ב LEVEL של האוברהדים. דבר זה, במקרים מסוימים יוצר תחושת "TIGHTNESS" יותר גדולה בתיפוף.

HOLD – קובע כמה זמן השער ישאר פתוח לאחר הירידה של הסיגנל מתחת למדד ה THRESHOLD.  נמדד במילישניות. מאפשר דיוק מפורט יותר של התנהגות ה GATE.

דוגמאות לשימושים ב GATE

כפי שציינתי, ישנם מספר שימושים – כמו למשל עם הטמטמים שציינתי למעלה, או עם ה SIDE CHAIN. הגייט יכול להיות שימושי מאוד גם בהקלטות קריינות, כאשר רוצים להנחית את עוצמתן של הנשימות ורעשי רקע נמוכים בין מילה למילה או בסופיי משפטים. ה SIDE CHAIN יכול להיות גם מאוד שימושי בעיצוב התדרים הנמוכים של גיטרת בס "רזה" ע"י החדרת הסיגנל של גיטרת הבס ל KEY (במידה ויש כזה) של הגייט היושב על ערוץ עם אוסילטור LPF או אוסילטור בתדרים שבין 30 ל 50 HZ.

דיויד ברוזה בהקלטות באולפן.

מהו הקומפרסור?

הקומפרסור הוא מכשיר אנאלוגי או פלאגאין (PLUGIN) ממוחשב שעוזר לנו בשליטה על הסאונד והדינמיקה של הסיגנל
- מקור הצליל. קומפרסורים באים ליידי ביטוי בהקלטות שירה, תופים, בס, גיטרות, גרופים במיקס ועוד.

הפרמטרים של הקומפרסור:

THRESHOLD- היא הסף שממנו והלאה יתחיל הקומפרסור לעבוד. למשל, כשזמרת תבצע בלדה שבה אנו לא מעוניינים בקימפרוס – אלא רק בחלקים בהם יש דינמיקה גבוהה – אני אקבע THRESHOLD גבוה – כלומר – רק סיגנל חזק ישפיע על הקומפרסור ויגרום לו לעבוד.

ATACK – כפתור ה ATACK מווסת את הזמן שלוקח לקומפרסור "להתקיף" את הצליל. למשל אם ברצוננו לקמפרס סנייר. ננסה לעשות זאת בATACK גבוה של 5ms על מנת שהקומפרסור ינחית את הסיגנל לאחר הATACK של הסיגנל עצמו (בשלב ה DECAY שלו) – ע"י כך אנו בעצם מעצבים מחדש את מעטפת הצליל של הסנייר ומעניקים לו יותר "פאנצ'יות".

RELEASE – כפתור זה אחראי לווסת את זמן השיחרור של הקומפרסור. זמן השיחרור הוא הזמן בו לוקח ל"מחט" של הקומפרסור לחזור ל0dB לאחר שהקומפרסור ביצע את הנחתת הסיגנל. נחזור לסנייר…אם ברצוננו לתת תחושת משך ארוכה יותר לסנייר – נווסת את כפתור הRELEASE לזמן ממושך יותר של שניה או יותר.

RATIO – יחס הקימפרוס הוא היחס בדציבלים שבין הסיגנל הנכנס לקומפרסור לסיגנל היוצא ממנו. יחס של 2:1 אומר שעל כל 2dB שנכנסים לקומפרסור, יצא דציבל אחד בלבד מה OUTPUT של הקומפרסור.

KNEE – ה"ברך" של הקומפרסור משפיעה על אופי הקימפרוס. HARD KNEE יקמפרס אגרסיבי יותר ו"חד" יותר מרגע מעבר סף ה THRESHOLD.
SOFT KNEE – יקמפרס באופן חלק ומתון יותר.

SONALKSIS - קומפרסור בצורת PLUGIN

UREI 1176 - אחד הקומפרסורים האנאלוגיים ה"קלאסיים"