כשחושבים על הקלטת שירה, קל נורא לשקוע בחזיונות על כוכבת פופ שרה לתוך קונדנסר יוקרתי ומפואר. לא שזה תלוש מהמציאות…כוכבי פופ עם מקרופונים יוקרתיים הם שילוב שבד"כ עובד יפה 
המציאות לעומת זאת, קצת יותר מורכבת. מקרופון על זמר הוא כמו בגד על דוגמנית.
טכנאי טוב הוא סוג של מעצב אופנה …:) 
התאמת מקרופון לזמר היא אומנות שרבים מתעלמים ממנה. כפי שיש בגדים (יפים ויקרים ככל שיהיו) שלא יתאימו לדוגמנית מסויימת מסויימת, כך גם בעולם המקרופונים. העובדה שיש בידי NEUMAN U47, לא מבטיחה לי סאונד מחמיא לזמר/ת המוקלטים. מקרופונים בנויים מרכיבים אלקטרוניים – חלקם מבוססי טרנזיסטור / חלקם מבוססי מנורה – בכל אופן, רכיבים אלו מייצרים "צבע" מסויים שלא מתאים לכל זמר. פעמים רבות מצאתי עצמי מעדיף TLM 103 על פני U87! נשמע לכם הזוי? ממש לא! קחו למשל את שני המקרופונים האלו: שניהם בעלי אותה דיאפרגמה! ההבדל היחידי (והמשמעותי) הוא של TLM אין שנאי (כשמו כן הוא TRANSFORMER LESS MICROPHONE) – כפי שרשי התיבות מרמזות – לעומת ה U87 שנחשב הרבה יותר יוקרתי בשל הסאונד החם יותר שיוצר השנאי שלו. כשמגיעה אליי זמרת בעלת קול "אלט" – אבחר בד"כ ב TLM 103 ולא ב U87. הדבר הזה שיוצר את "החום" של ה U87, יוצר לכלוך במקרה של זמרת "אלט" שמימלא מייצרת הרבה תדרים בטווח שבין 200 ל 400 הרץ. ה TLM 103 "הרזה" ו "הבהיר" מהווה בן זוג "משלים" לזמרת שכזו. בחירה נוספת של מקרופון לזמרת אלט תהיה למשל ה BLUE BOTTLE – מקרופון יחסית "ברייטי" – שאני לא כל כך אוהב – אבל עושה עבודה לא רעה על זמרות אלט. 
עוד שיקול בבחירת מקרופון הוא העניין הסגנוני. יש תקליטים שלמים שהוקלטו עם SM57 על השירה ונשמעו מדהים. רוק ומטאל עובדים יפה עם SM57 (או ה SM7 )בהקשר לשירה. זמרי מטאל שצועקים לתוך המקרופון לא תמיד יוחמאו מהטיפול "שהקונדנסר הטיפוסי" והרגיש "ייתן" להם.
סאונד שירה מושפע מאוד גם מסוג המקרופונים הפופולריים באותה תקופה. זמרי הג'אז הרך של שנות ה 30 וה 40 למשל, שרו בעיקר על מקרופונים מסוג "ריבון" (הרכים יותר בטבעם). מקרופונים עם מנגנון ריבון (RIBBON) הם למעשה חלק בלתי נפרד מהסאונד המתקתק והמאט "מרוח" של השירה מאותן שנים (נט קינג קול למשל).
הקלטת פסנתר היא אחד הדברים הקשים יותר לביצוע היות ופסנתר הוא כלי עם מנעד גדול ובעל אינטרקציה מאוד גדולה עם החדר. נורא קשה "לתפוס" את כל "התמונה" שהפסנתר מייצר עם פיזור גלי הקול שהוא מייצר בתוך החדר.
מבחינתי הקסם בהקלטת פסנתר הוא השילוב המדוייק בין הסאונד המדוייק והנקי של הפטישים לבין הסאונד המרוח של החדר ושל איזורים אחרים בפסנתר.
בפסנתר עומד, הסאונד הבהיר של הפטישים מגיע בעיקר מגב הפסנתר. הטכניקה המועדפת עליי היא הצבת AB פשוטה – שני קונדנסרים במרחק של כחצי מטר עד מטר אחד מהשני – כ 30 ס"מ מגב הפסנתר. חוק אצבע בהצבת מקרופונים הוא שהם צריכים להיות קרובים יותר למקור הצליל מאשר אחד לשני ליצירת יחסי מופע תקינים ללא ביטולי פאזות – יש לקחת עובדה זאת בחשבון בהצבת המקרופונים. המרחק בין המקרופונים הוא כמובן גם עניין של טעם. ככול שהמקרופונים רחוקים יותר כך גדל הסטריאו ספקטרום, עד כדי כך שאם הפסנתרן ינגן סולם עולה מהנמוך ביותר לצליל הגבוה ביותר – נוכל לשמוע את הצלילים עוברים מצד לצד בהתאמה למיקום במנעד של הפסנתר.
במקרים של מקרופונים מרוחקים מאוד, יש סיכוי שיווצר "חור" – כאילו חסר משהו באמצע – דבר זה ניתן לפתור ע"י הצבת מקרופון בודד באמצע ולמזג אותו עם הסטריאו.
על מנת להעשיר את הסאונד ולהוסיף חדר, ניתן הציב שני קונדנסרים במרחק – אני אוהב פשוט למצוא את הנקודה בחדר שבה הפסנתר מצלצל יפה ו"קוהרנטי" ולהציב שם שני מקרופונים בתצורה של XY או AB קרוב.
עוד גישה להצבת מקרופונים בחדר היא למצוא שתי נקודות שנשמעות טוב ולהציב בכל אחת מהן מקרופון – בשיטה זו יש סיכוי שנתקל ביותר בעיות פאזה אבל תמיד שווה לנסות
כמו כן, תמיד אפשר להוסיףשני מקורופון או שניים מעל פתח תיבת התהודה שנפתח ברוב הפסנתרים העומדים.
היי, אני רוצה לחלוק איתכם קצת מהנסיון שלי בנוגע ל MULTIBAND COMPRESSION.
קומפרסיה היא מנגנון שמשתמשים בו באופן נרחב מאוד (לעיתים אף נרחב מידי). הסאונד "הקריספי" של הקומפרסיה על זמרות הפופ שאנחנו אוהבים לשמוע או על הבייסדראם שחותך כמו סכין מנתחים דרך כל התדרים של המיקס הפך לסוג של התמכרות קשה אצל טכנאים ומפיקים רבים עד כדי כך שהקומפרסור הפך בעשורים האחרונים לחלק אינטגרלי מהסאונד והפרפורמנס של הזמרים והנגנים.
בכל אופן, בפוסט הזה אני מעדיף לעסוק בתחום פחות "נוצץ" של הקומפרסיה אך בהחלט חשוב לא פחות. קומפרסיה לפי תדרים תפתור לנו בעיות מיקס שלא יקבלו מענה ע"י האיקולייזר הפרמטרי המסורתי.
בד"כ, כשאנחנו שומעים "לכלוך" באיזור מסוים של תפקיד המנוגן במיקס, הנטיה היא לבחור אקוולייזר פרמטרי (רצוי שקוף ככל הניתן), ולחתוך את האיזור המלוכלך ב כ 2dB. בד"כ הפתרון הזה עובד מצויין, אך ישנם מקרים שבהם ה "לכלוך" אינו עקבי לאורך המיקס. תופעה זו מתרחשת בעיקר בכלים וירטואליים המונעים ע"י LFO למיניהם כמו למשל במדמי גיטרות בס – או בסינטים הימייצרים פד נמוך (BASS SYNTHS).
התופעה נשמעת כאילו ה"נמוכים" במיקס אינם עקביים – כאילו הם "רוכבים" על איזשהו גל. האמת היא שבמקרים הללו
הם באמת רוכבים על צורת גל סינוס / מסור או מרובע (הלוי איך האוסילטור מעוצב).
מולטיבנד קומפרסור מאוד יעזור לנו במקרה כזה – נוכל לקמפרס את (לשלוט) בבעיה בדיוק באיזור הנדרש מבלי לפגוע בדינמיות של התדרים האחרים. קומפרסור כזה מאפשר לי לבחור רצועות תדרים שונות – רצועת גבוהים, רצועת אמצע, ורצועת נמוכים. מולטיבנד קומפרסור יאפשר לי להגדיר את טווח התדרים הרצוי בכל רצועה ע"י גרירת גבולות הגזרה של התדרים הגבוהים ו/או הנמוכים של הרצועה. לכל רצועה שליטה נפרדת על ATACK, RELEASE, RATIO, THRESHOLD, HI GAIN/LOW GAIN.
במקרה של השתוללות נמוכים ב SYNTH BASS למשל, אני יכול להגדיר את רצועת הנמוכים החל מ20HZ ועד ל 250HZ – רצועה רחבה מאוד – במידה והבעיה כמובן מגיעה גם לאיזור של 250HZ. אני אגדיר THRESHOLD נמוך כדי להשפיע על הסיגנל באיזור הזה באופן גורף, אטק מהיר ושחרור איטי כדי ליצור תנועה מינימלית בתפקיד הבס. יש קומפרסורים בהם ניתן להגדיר "תקרה" או גבול נמוך המהווים גבול אותו הקומפרסור לא יכול לעבור – מונע מהקומפרסור לחתוך יותר מידי – מגביר את הטווח הדינמי של הקומפרסור.
מולטיבנד קופרסור משמש גם כאפליקציה נפוצה מאוד בהליך המאסטרינג, כאשר רוצים רוצים "להדק" את הנמוכים במיקס. פעמים רבות, היחס בין הבייסדראם וגיטרת הבס נכונים במיקס אך חסר להם ה"דבק" הזה שגורם לשיר להניע את המאזין. במקרה כזה קומפרסיה של רצועת התדרים הנמוכים יכולה להיות הפתרון האידיאלי בקונפיגורציה של אטאק איטי, שחרור מהיר עד בינוני וטרשהולד במידה הרצויה (לפי האוזן והטעם) :)
Created by: